שמורת טבע נחל חרמון (הבניאס)

הודעת שגיאה

  • Strict warning: Declaration of openlayers_layer_type_virtualearth::options_form() should be compatible with openlayers_layer_type::options_form($default = Array) ב-ctools_plugin_load_includes() (שורה 480 מ-/home/maslular/public_html/sites/all/modules/ctools/includes/plugins.inc).
  • Strict warning: Declaration of openlayers_layer_type_yahoo::options_form() should be compatible with openlayers_layer_type::options_form($default = Array) ב-ctools_plugin_load_includes() (שורה 480 מ-/home/maslular/public_html/sites/all/modules/ctools/includes/plugins.inc).

שמורת טבע נחל חרמון (הבניאס)

ראשה הצפוני של שמורת נחל חרמון, הידוע בכינויו נחל הבניאס, במעיינות מרשימים הנובעים כל השנה, וזנבה הדרומי בחורשת עצים, מעט צפונית לתל קליל. נחל החרמון, שאורכו כ-9 ק"מ, זורם לאורך השמורה כולה ומספק רבע ממי נהר הירדן. בשמורה נטייל סמוך לנחל הזורם בעוצמה, עובר באפיקים קניוניים ושיאו במפל הבניאס השוצף, בעל עוצמת הזרימה הגדולה ביותר בישראל. שרידי מקדש עתיק של האל הרומי פאן יושבים לצד המעיינות ומעליהם מערה בה נהגו להקריב קורבנות. השמורה לוקחת אותנו לשביל עץ מרשים וארוך, כשלצידו נחל המספר לנו את סיפור המאבק על מי הירדן, טחנת קמח עתיקה ושרידיה המרתקים של העיר הצלבנית העתיקה בניאס.
שעות פתיחה: 
שעון קיץ: בימים א'-ה' ושבת 8:00-17:00. בימי שישי וערבי חג 8:00-16:00 שעון חורף: בימים א'-ה' ושבת 8:00-16:00. בימי שישי וערבי חג 8:00-15:00 *הכניסה לשמורה נסגרת שעה לפני שעות הסגירה הרשומות מעלה. מחירים: יחיד: מבוגר 29 ₪, ילד: 15 ₪. אזרח ותיק 15 ₪, סטודנט 25 ₪, קבוצה (מעל 30 איש): מבוגר 23 ₪, ילד 14 ₪. ניתן לרכוש כרטיס משולב בניאס + קלעת נמרוד: יחיד: מבוגר 41 ₪, ילד 20 ₪. קבוצה (מעל 30 איש): מבוגר: 36 ₪, ילד: 19 ₪.
טלפון: 
046902577
046950272

המלחמה על המים

הסכם הגבול הפרנקו-בריטי נחתם במרץ 1923 וקבע את גבולה הצפוני של מדינת ישראל, כאשר נחל חרמון נשאר בשטחה של ישראל, שהיתה בידי המנדט הבריטי, אך הכפר והמעיינות נקבעו לשליטה סורית, שהיתה בידי המנדט הצרפתי. עם זאת, הגבול קיבל מעמד בינלאומי מוכר רק ב-1924, ובמסגרת כך גם נקבע כי מי הבניאס שייכים לישראל ולא לסוריה, למרות שהמעיין בשטחה של האחרונה. במלחמת העצמאות השתלטו כוחות סוריים על חלקו הצפוני של הנחל והפכו אותו לשטח מפורז, בעוד חלקו הדרומי של הנחל נותר בשליטה ישראלית. באוקטובר 1953 החלו לעבוד באגם החולה שני מחפרי ענק משוריינים כדי לכרות שתי תעלות שעתידות לנקז את מי אגם החולה, כחלק מייבושו, ולהזרימם לכנרת, על אף התנגדות סוריה למהלך בטענה כי שטחים המיועדים לייבוש שייכים לפלסטינאים שגורשו במלחמת העצמאות. תחילתו של מוביל המים הארצי, המוביל מים מהכנרת-דרך הירקון ועד לנגב, תוכננה לגזרת גשר בנות יעקב בגליל העליון, בתוכנית שנועדה להזרים את מי הירדן מהגשר לכיוון דרום עד לכנרת. הסורים התנגדו וב-1957 נאלצה ישראל להפסיק את עבודות ההטייה. המוביל הארצי הושלם ב-1964 והוביל מים מהכנרת ודרומה ממנה. בשנה זו גם התקבלה החלטה בידי ועידת מדינות ערב להטות שני מקורות לירדן – את החצבאני והבניאס, בכדי לאגור את המים ולפגוע במשק המים הישראלי. היה זה שיתוף פעולה משולש בין ירדן, סוריה ולבנון. התוכנית היתה להטות את נהר החצבאני (לבנון) לנהר הבניאס (סוריה) אשר יזרום לירמוך (ירדן). בעקבות כך התפתחו קרבות באיזור כאשר תקיפות של ישראל את עבודות ההטייה הסוריות הושבו באש על יישובי עמק החולה. יולי 1966 היה ניסיונם האחרון של הסורים להטות את הירדן, כאשר צה"ל השמיד את הציוד הסורי ואת התעלה שנחפרה. 'המלחמה על המים' היתה אחד הגורמים המרכזיים לפרוץ מלחמת ששת הימים, כאשר לאחריה נמצאו מקורות הירדן בשליטה ישראלית.

מעיין ומפל הבניאס

המפל בעל עוצמת הזרימה החזקה ביותר לאורך השנה בישראל הוא מפל הבניאס, בו צונחים המים בנחל חרמון (הבניאס), נחל איתן, מגובה של כעשרה מטרים לבריכה מוקפת צמחייה. על המפל ניתן לתצפת ממרפסת עץ מסודרת המשקיפה על המפל והבריכה. מקורו של המפל במעיין הבניאס הנובע מתוך צוק סלע, לרגליו של מקדש האל פאן, אל מספר בריכות הזורמות במורד הנחל עד למפל ולאחריו עד לחיבורו של הנחל לנחל הדן. הר החרמון סופג מי גשמים ושלגים המחלחלים אל אבן הגיר המרכיבה אותו, ומים אלו פורצים במעיינות הנמצאים למרגלות ההר וזורמים בנחלים שונים לנהר הירדן. לאורך 3.5 ק"מ של נחל זורמים מימיו של מעיין הבניאס עד למושב שאר ישוב וכך הם צונחים מרום של 390 מטר עד ל-200 מטר מעל פני הים. נחל חרמון מנקז אליו את זרימת הנחלים של נחל שיאון, גובתה, סער, פרע ועין חילווה, כאשר רבים ממים אלו נובעים במעיין הבניאס ומשם זורמים לאורך הנחל, אשר מתחיל את דרכו למרגלות הר החרמון וזורם דרך מפלים רבים עד לחיבורו לנחל דן, בגובה 80 מטרים מעל פני הים. ספיקתו השנתית של הנחל מגיעה לכ-125 מיליון מ"ק מים, כרבע ממי נהר הירדן.

השביל התלוי

במטרה להנגיש קטע קניוני צר בערוץ הנחל נחנך במרץ 2012 'השביל התלוי'. שביל זה, הלוקח אותנו לטיול של כ-80 מטר בערוץ קניונו הבזלתי של הנחל. רעיון בניית השביל נהגה בהשראת שביל דומה בקניון וינטגר בסלובניה. במשך שנים רבות עבדו ברשות הטבע והגנים על תכנונו ובנייתו המסובכת של השביל אשר יאפשר למטיילים לטעום מקרוב את שצף הזרימה בנחל. התוכנית יצאה לפועל בשנת 2003 בה נעשה תכנון ראשוני שכלל בדיקה אקולוגית למניעת פגיעה במיני הצומח והחי לאורך הנחל, וב-2004 לאור הממצאים הוחלט על תחילת בניית השביל, ומאז ועד 2007 נמשכות העבודות על השביל לסירוגין עקב מחלוקת על תוואי השביל. ב-2007 הוחלט על בניית השביל בתוואי הקצר מהמתוכנן, ולאחר התנגדות החברה להגנת הטבע בעקבות חשש לפגיעה בבתי גידול מיוחדים באפיק מושגת פשרה במסגרתה הוחלט לקצר בכ-40 מטר את אורכו של השביל, אשר נבנה באורך של כ-80 מטר, וב2008 נמשכת בניית השביל על פי התוואי החדש. ב2009 מבוצעות עבודות חיזוק השביל בעקבות התייעצות עם גיאולוגים ומהנדסי סלע, ועבודות חיזוק נוספות מבוצעות עד לפתיחתו הרשמית והחגיגית של השביל המקסים במרץ 2010. לאורך השביל צמחייה וסלעים מיוחדים במינם וחוויה עוצרת נשימה של המים השוצפים.

טחנת הקמח מטרוף

טחנת הקמח מטרוף היא היחידה בישראל שפועלת בכוח המים, תוך שימוש באמת מים המביאה את המים מנחל הבניאס. גיל הטחנה אינו ידוע אך חוקרים מעריכים כי היא פועלת ברציפות לפחות כמאה שנה. הטחנה הינה טחנה מוזיאונית. טחנת קמח היא אחד משני מתקנים בהם מפיקים מוצרים המחייבים ברכה, כאשר הקמח המופק משמש לאפיית לחם, עליו מברכים 'המוציא לחם מן הארץ', והמתקן השני עליו מברכים, שאינו קיים כאן, היא הגת המשמשת להפקת יין ועליה מברכים 'בורא פרי הגפן'. טחנת הקמח בבניאס היא סוג 'ארובה', האופייני בארץ ישראל וזו מכיוון שאלו אינן מצריכות מים רבים. המים המגיעים מן הבניאס צונחים בארובה הצמודה למבנה מבחוץ, גובהה כשישה מטרים וקוטרה כחצי מטר. המים מסובבים את הטורבינה (גלגל הכנפיים) המותקנת אופקית מתחת למבנה התחנה. גלגל הכנפיים מותקן על ציר הנתמך על גזע עץ דולב, מכיוון שגזע זה עמיד במים. ציר אנכי מחובר למרכז הגלגל עובר דרך קדח ברצפה ומניע את אבני הריחיים המצויות במבנה. בין אבני הריחיים רווח מזערי, כאשר במרכז האבן התחתונה קדח דרכו עובר הציר המחובר אל האבן שמעליה. אבן השכב שוכבת על הרצפה ואינה מסתובבת ואילו אבן הרכב מסתובבת מעליה בעזרת התנועה הסיבובית. ברווח ביניהן מתבצעת פעולת הטחינה. אבנים אלו הן מבזלת, סלע שלא נשחק בקלות. גרעיני החיטה זורמים אל רווח הטחינה ונטחנים לקמח.
מאת: 
עופר גינת
I visited here
0
Like it
0

תגובות