"צלחות" בפארק תמנע

הודעת שגיאה

  • Strict warning: Declaration of openlayers_layer_type_virtualearth::options_form() should be compatible with openlayers_layer_type::options_form($default = Array) ב-ctools_plugin_load_includes() (שורה 480 מ-/home/maslular/public_html/sites/all/modules/ctools/includes/plugins.inc).
  • Strict warning: Declaration of openlayers_layer_type_yahoo::options_form() should be compatible with openlayers_layer_type::options_form($default = Array) ב-ctools_plugin_load_includes() (שורה 480 מ-/home/maslular/public_html/sites/all/modules/ctools/includes/plugins.inc).

"צלחות" בפארק תמנע

בתמנע מצויות כ-8000 משטחים המכונים "צלחות" שהן שרידי מכרות נחושת עתיקים, בעיקר על גבי שכבות הסחף שלצד הנחלים בבסיס מצוקי תמנע. הצלחות מופיעות בגדלים שונים וניתן לזהותן בתצלומי אוויר ובשטח כמשטחים עגולים מלאים בחומר דק גרגר. חוקרים שונים שסיירו בתמנע בראשית המאה ה-20 ובהמשכה דיווחו על עדויות לכריית נחושת בתמנע ובניהן הצלחות. בשנת 1959 החלה משלחת הערבה לערוך לראשונה מחקרים סדירים בנושא הכרייה בכלל ובנושא הצלחות בפרט. במרוצת השנים התפתחו והופרכו תאוריות שונות בדבר היווצרות הצלחות בתמנע ובשאלת תפקידן של הצלחות בתהליך הכרייה.
שעות פתיחה: 
ספטמבר - יוני: ימים ראשון - חמישי ושבת, בין השעות: 08:00-16:00 ימי שישי וערבי חג: 08:00-15:00 בערב חג פסח, ראש השנה ויום כיפור: 08:00-13:00 יולי - אוגוסט: ימים ראשון - שבת: 08:00-13:00 בימי שלישי: 17:00-20:00
טלפון: 
086316756

תאוריית "משטחי ההעשרה"

תיאוריה אחת בשאלת היווצרות הצלחות טענה שאלו הם משטחים שנוקו מאבנים ושימשו להעשרת העופרה, כלומר, לסינון ראשוני של החומר הרב שהוצא מן המכרות. סינון זה נעשה באמצעות הרוחות המנשבות בבקעה בתדירות גבוהה. כך תואר התהליך: גושי אבן החול שנחצבו ואשר הכילו תרכיזי נחושת קטנים הועברו אל משטחים אלו ושם נכתשו במכתשי אבן. הפרדת התרכיזים מגרגירי החול נעשתה באמצעות זריית העפרה הכתושה לרוח. החול הקל יחסית הועף לשולי הצלחת, ואילו גרגירי הנחושת הכבדים נחתו במרכזה. אלה לוקטו והועברו אל מחנות ההתכה אשר במרכז הבקעה. השערה זו בעייתית משום שהיא לא מביאה הסבר להמצאות מספר כה רב של אותן צלחות ברחבי תמנע, שכן התהליך יכול להתקיים בכל מקום כמעט, ללא צורך במשטח המיועד למטרה מסויימת זו.

תאוריית "קערות ההפרדה"

לאחר חפירה לעומק הצלחות, התברר כי אלו הן למעשה מעין "קערות" שעומקן כ 60 ס"מ והן מלאות עד לשפתן בחומר משוכב ועדין. החוקרים קבעו כי שכבות אלה יכלו להיווצר רק בתנאי שקיעה של מים שקטים, וכך הגיעו למסקנה כי מחפורות אלו נועדו אכן להפרדת הנחושת מהחול אך לא באמצעות הרוח אלא על ידי הצפה במים בזמן שטפונות. ישנן מספר נקודות בעייתיות בסברה זו. הראשונה היא כיצד הסתמכו על הפרדה באמצעות מים באזור כה צחיח, שכמות המשקעים בו לא עולים על 30 מ"מ בממוצע בשנה? בנוסף, הסיכוי להיווצרות נגר עילי בעצמה מספקת אפסי שכן המדרונות סביב הקערות בנויים אבן חול, הסופחת את המים במהירות. יתר על כן, לא נמצא הסבר לכך שהחומר המשוכב בתוך הקערות דק ועדין כל כך, בהשוואה לאבן החול ממנה הופרדה הנחושת.

פירים סתומים, התאוריה כיום

לאחר חפירה לעומק הצלחות, נמצאה תשובה לתעלומה. החפירה לעומק הקערה חשפה פיר אנכי ובו סימני חציבה המוביל למערכת כרייה תת קרקעית. עתה התברר כי הצלחות הן למעשה פירי כרייה סתומים שראשם רחב לשם מניעת התדרדרות הסחף. עם נטישת המכרות, לפני כ 3000 שנה החלו הפירים להיסתם. גרגירי החול שהוסעו באמצעות הרוח, האבק ששקע וחומר דק שנסחף מהסביבה לאחר אירועי גשם חריגים מילאו לסירוגין את הקערות, יצרו בהן את השיכוב והותירו על פני השטח את הצלחות. לדעתו של הארכיאולוג עוזי אבנר, מולאו ונסתמו המכרות על ידי הכורים מיד בתום ניצולם, וזאת מטעמי פולחן. במרוצת הזמן שקע מילוי זה, ובשקע שנותר בצורת קערה נאסף הסחף והורבד בשכבות כמתואר.
מאת: 
יעל רונן, דויד רוט ויונתן אברהם
I visited here
0
Like it
0

תגובות