חורבת עומרית / ח'רבת אלעמארה

הודעת שגיאה

  • Strict warning: Declaration of openlayers_layer_type_virtualearth::options_form() should be compatible with openlayers_layer_type::options_form($default = Array) ב-ctools_plugin_load_includes() (שורה 480 מ-/home/maslular/public_html/sites/all/modules/ctools/includes/plugins.inc).
  • Strict warning: Declaration of openlayers_layer_type_yahoo::options_form() should be compatible with openlayers_layer_type::options_form($default = Array) ב-ctools_plugin_load_includes() (שורה 480 מ-/home/maslular/public_html/sites/all/modules/ctools/includes/plugins.inc).

חורבת עומרית / ח'רבת אלעמארה

למרגלות תל עזזיאת ובסמוך למושב שאר יישוב נמצא לו אתר ארכיאולוגי מרשים ובו שרידי מקדש רומי. במהלך החפירות באתר נתגלה קומפלקס מרשים של מקדשים שנבנו בתקופות שונות אחד בתוך השני, וכן שרידי קפלה שנבנתה אחרי חורבן המקדשים. ארכיאולוגים רבים סבורים כי אחד מהמקדשים בקומפלקס הוא המקדש באיזור הבניאס שבנה המלך הורדוס לכבודו של הקיסר הרומי אוגוסטוס. זהו אף מקדש המופיע בכתביו העתיקים של יוסף בן מתיתיהו, 'קדמוניות היהודים'. כיום ניתן לראות באתר עמודים, קירות, מזבח ועיטורים רבים המקשטים את שרידי האתר המרשים.
שעות פתיחה: 
הגעה בעזרת מפת סימון שבילים: מפה מספר 1 (החרמון, הגולן ו'אצבע הגליל') – מכביש 918 (המחבר בין חורשת טל לקיבוץ שמיר) פונים לסימון שבילים ירוק המוביל ל'גבעת העם' הסמוכה לקיבוץ כפר סאלד. סימון השבילים הירוק מוביל לתוך חורשה בה ניתן (וכדאי) להחנות את הרכב. הולכים על סימון השבילים הירוק עד למפגש עם סימון שבילים אדום. במפגש זה אנו פונים צפונה על דרך אפר רחבה (שאינה מסומנת) ועליה אנו ממשיכים כחצי קילומטר עד שנבחין בשלט המוביל לחורבת עומרית.

קומפלקס מקדשי האתר

חורבת עומרית הוא אתר ארכיאולוגי השוכן למרגלות הגולן והוא צמוד לקבר נבי יהודה, המקודש לדרוזים. האתר התגלה בשנת 1989 בעקבות שריפה שהתרחשה באתר וחשפה קטע של קיר מבנה. החפירות במקום החלו בשנת 1999 ובמהלכם התגלו קומפלקס של מקדשים שנבנו בתקופות שונות אחד בתוך השני. בקומפלקס נמצאו שלושה מקדשים הבנויים זה בתוך זה: בחלק הפנימי נמצא המבנה הקדום ביותר, אשר תוארך לשנת 40 לפנה"ס. המקדש באתר מתוארך לימי המלך הורדוס, סביב שנת 20 לפנה"ס. יש המשערים כי הוא אחד משלושת המקדשים שבנה הורדוס לכבוד הקיסר אוגוסטוס - לצד מקדשים בקיסריה ובסבסטיה. המקדש השלישי, המאוחר יותר, מתוארך לסוף המאה הראשונה לספירה. עומרית שוכנת על מורדותיו המערביים של החרמון וממוקמת על גבעה נמוכה לצד הדרך הרומית סקיתופוליס (בית שאן)-דמשק, מצירי התנועה העתיקים המרכזיים באזור. העיר בניאס הסמוכה שימשה בתקופה הרומית כצומת דרכים ממנה נמשכה הדרך לדמשק ואליה מתחברת דרך נוספת המגיעה מהעיר צור, השוכנת לחוף הים התיכון. ניתן להבחין בשרידי הדרך הרומית לצד שרידי המתחם המקודש, אשר מרכזו מוקף קיר אבן ושרידים אדריכליים רבים נמצאו בתחומו. במקדש באתר הובחנו 3 שלבי בנייה – 1 – נבנה מונומנט המתוארך לשנת 40 לפנה"ס והוא מתוארך על ידי הפרסקו (ציור קיר) שעיטר את קירותיו ורצפתו של המתחם. 2 – בנייה המיוחסת למלך הורדוס. הוקם מקדש על הגבעה מעל המבנה הקדום ששולב מתחת לרצפת המקדש ואליו הוביל גרם מדרגות. המקדש, המתוארך לשנת 20 לפנה"ס, נבנה על גבי פודיום וכלל אולם מרשים ודביר (החדר הפנימי בבית המקדש) שקירותיו הפנימיים והחיצוניים מעוטרים פרסקאות. בראשית המאה ה-2 לספירה עבר המקדש שיפוץ במסגרתו הוקף המבנה בפודיום נוסף, בעמודים ובחזיתו מרצפות בזלת. 3 – לאחר שרעידת אדמה מחריבה את המקדש בשנת 363 לספירה, נבנית בשטחו כנסייה ביזאנטית העושה שימוש חוזר באבני המקדש.

המלך הורדוס

חוקרים רבים טוענים, בהסתמכותם על כתביו של יוסף בן מתיתיהו, כי המקדש בעומרית נבנה בידי המלך הורדוס לכבודו של אוגוסטוס קיסר, בדומה למקדשים בסבסטיה ובקיסריה. הורדוס נולד בשנת 74 לפנה"ס והיה מלך יהודה משנת 37 לפנה"ס ועד מותו בשנת 4 לפנה"ס. הורדוס מכונה 'הורדוס הגדול' כדי להבדילו מבניו שנקראו על שמו, והוא ייסד את שושלת בית הורדוס. הביוגרפיה של הורדוס מבוססת בעיקר על כתביו של יוסף בן מתתיהו. המלך הורדוס שלט ביהודה כעושה דברה של האימפריה הרומית אשר שלטה באיזור. מעמד זה העניק להורדוס ולממלכתו אוטונומיה רבה, אך גם מחויבת להוראות השלטון הרומאי. הורדוס התפעל מעוצמתה של רומא ומתרבותה הענפה, והיה מלך בחסד הרומאים ולכן חשש שהעם ימרוד בו וששלטון יהודה ישוב לבית חשמונאי, שקדם לו. בשל חשש זה הרג את כל הצאצאים של בית חשמונאי, כולל את אשתו מרים ואת בניו. הורדוס, אשר רצה להתחבב על הקיסר הרומי אוגוסטוס, ידוע כ'מלך הבנאי' מכיוון שבנה מבנים מפוארים רבים. הוא בנה מחדש את בית המקדש ופיאר אותו. הוא בנה מחדש את העיר שומרון וכמחווה לקיסר שינה את שמה ל'סבסטאיה', ואף בנה עיר נמל וקרא לה קיסריה לכבוד הקיסר. הורדוס אף בנה לעצמו ארמון-מקלט במצדה, ארמונות חורף בסמוך ליריחו ובהרודיון, המבצר אותו בנה ובו אף נקבר הורדוס. בשלטונו חיקה הורדוס את הקיסר אוגוסטוס בשמירת הסדר ובמפעלי הבנייה. עם זאת, נזהר הורדוס מלהכניס עבודה זרה לממלכתו, ואת מקדשי האלים בנה רק בשתי הערים שנשאו את שם הקיסר הרומי. מפעל הבנייה המפואר ביותר בו עסק היה בניין בית המקדש, אשר בו העסיק הורדוס רק כוהנים כשרים, בהתאם להלכה. הורדוס הכפיל את שטח הר הבית וכן בנה בו בית גדול מצופה בשיש. עם זאת, דימויו של הורדוס הוא כשליט אכזר השולט בניגוד לרצון העם. דימוי אשר נובע מההתנגדות הנמרצת שהופגנה כלפיו וכלפי יורשיו, בעיקר מצד שתי קבוצות, הפרושים והנוצרים הראשונים, אשר לאחר מותו עיצבו את הזיכרון ההיסטורי של תקופתו.

רעידת אדמה, יוליאנוס הקיסר ול"ג בעומר

באתרים רבים שנחפרו בישראל ואף בירדן נראו סימני הרס וחורבן אשר תוארכו על ידי החוקרים לאמצע המאה הרביעית לספירה. מספרם הרב של האתרים שנפגעו מעורר את הצורך למצוא אירוע שיסביר את פגיעתם הבו-זמנית של האתרים על אף היותם רחוקים זה מזה. בשנת 330 הפך הקיסר הרומי קונסטנטינוס את הדת הנוצרית לדת המדינה של האימפריה הרומית. בשנת 361 עלה לשלטון ברומא הקיסר יוליאנוס אשר ביקש להשיב את הדת ההלינסטית לגדולתה במקום הדת הנוצרית. כדי להשיג זאת רצה יוליאנוס לקרב אליו את היהודים כדי שיהוו משקל נגד לנוצרים. הקיסר, אותו מכנים הנוצרים 'יוליאנוס הכופר', הציע ליהודים להקים מחדש את בית-מקדשם החרב. לא מתוך אהבת היהדות, אלא בשם בלימת התפשטות הנצרות. יוליאנוס קיווה להפריך את האמונה הנוצרית לפיה חורבן המקדש היה גמול על צליבתו של ישו. היהודים קיבלו את ההצעה בשמחה ופתחו בעבודות עפר בהר הבית, אך ממש בתחילת העבודות נשבו בירושלים רוחות חזקות מאוד, ובלילה שלאחר מכן פקדה את הארץ רעידת אדמה חזקה אשר הרסה את אתר הבנייה וגבתה קורבנות רבים ברחבי הארץ. זמן קצר לאחר מכן נהרג יוליאנוס בקרב נגד ממלכת פרס, כאשר הסברה היא שאחד מאנשיו, נוצרי אדוק, התנקש בו. חלום בנייתו של המקדש השלישי נגוז באחת. כל השתלשלות האירועים הזו מתועדת בעדות שהשאיר אחריו קריליוס, הבישוף הנוצרי השלישי של ירושלים. עדותו התגלתה באמצע שנות השבעים של המאה שעברה, ובאמצעותה ניתן ללמוד על רעידת אדמה עוצמתית שאירעה ב-י"ט באייר (19.05.363), תשע שעות לאחר השקיעה, והקיפה אזורים רבים בישראל, החריבה את העיר הרומית בית שאן ולדעת החוקרים אף החריבה את המקדש בעומרית. הבישוף הירושלמי ראה באסון זה ובמותו הפתאומי של יוליאנוס עונש משמיים ליהודים, הורגי המשיח. על פי התנ"ך חודש אייר הוא החודש בו הונחה אבן הפינה הראשונה לשני בתי המקדש העבריים. נראה שהיהודים בתקופת יוליאנוס ידעו את היום המדוייק, הוא י"ח באייר (ל"ג בעומר) ובו החלו במלאכת בניית בית-המקדש השלישי. על פי תיאוריות מסויימות רעידת האדמה ומותו של יוליאנוס הפתאומיים שברו את רוחם של היהודים, והם הכריזו על ל"ג בעומר כיום צום. אך בה בעת שהנצרות התחזקה, תודעת הצום דעכה לאיטה. במקומה נוצר פולקלור חגיגי חדש.

תגליות ארכיאולוגיות

בחרבת עומרית התנהלו מספר עונות חפירה ארכיאולוגית אשר החלו בשנת 1999 ונכון לשנת 2015 החפירות עוד לא הסתיימו, אך האתר פתוח למבקרים. המתחם המקודש שנבנה בעומרית הוקם במרכז הגבעה וחובר אל הדרך הרומית שלצידו באמצעות רחוב שהיה מעוטר בשדרות עמודים מקורים כנהוג ברחובותיהם של ערי האימפריה הרומית. רחוב זה המשיך לשמש את האתר גם בתקופה הביזנטית ולאורכו נמצאו שרידים רבים של חנויות ומתקני תעשייה. במרכזו של המתחם נמצאו שרידי המקדש וגרם מדרגות העולה אליו ממזרח. מכל עבריו נמצאו נפולים חלקים אדריכליים גדולי ממדים שהשתייכו למבנה והם מעוטרים בעושר רב. אלה כללו בסיסים, חוליות עמודים, כותרות חופשיות וכותרות אומנות אחוזות מן הסדר הקורינתי, ארכיטרבים (קורה באדריכלות הקלאסית), אפריזים (אלמנט אדריכלי בחזות מבנה) וכרכובים (מסגרת בולטת מסביב לכלי ולבניין) מעוטרים בדגמים צמחיים. על פי הערכות החוקרים המקדש עצמו נבנה על גבי פודיום הבנוי גזית ומעוטר בפרופילים ובמקדש היו אולם ודביר שקירותיו הפנימיים והחיצוניים עוטרו בפרסקאות (ציורי קיר). המקדש נהרס ברעידת האדמה של שנת 363 לסה"נ ובשטחו נבנתה בראשית בתקופה הביזאנטית כנסייה שעשתה שימוש חוזר באבניו. בחזית המקדש נמצאה רחבה מרוצפת בבזלת, שברי כתובות, שברי פיסול וכמות גדולה של שברי פרסקו. נראה כי המקדש הוא אוגוסטאום שהיה מקובל בפרק זמן זה לציון פולחן הקיסר הרומי. שתי תגליות נחשפו במקום ב-2012 והן חותם גלילי וטבעת עשויה מאבן קרנליאן (אבן חן אדמדמה). החותם מתוארך לסוף המאה ה-8 לפנה"ס והוא מתאר סצנת מאבק בין דמות מכונפת לבין שור שעומד זקוף על רגליו האחוריות. החותם היה אמצעי הזיהוי של בעליו, בדומה לתעודת הזהות של ימינו. חותמות הגליל היו בשימוש מהאלף השלישית לפנה"ס ועד בערך אמצע האלף הראשון לפני הספירה. הם שימשו בעיקר בתקופת הכתיבה על לוחות חימר, עד שהחומר שעליו כתבו השתנה לנייר פפירוס או למגילות עור. הטבעת העתיקה מתוארכת לימי הביניים, ונראה שמקורה בשרידי היישוב המוסלמי ששכן במקום במאות ה-12 וה-13 לספירה. הטבעת, שהשתמרה באיכות טובה, מלמדת על קשרי מסחר בין תושבי עומרית לבין שווקים מעבר לים. טבעות מקבילות שנמצאו ברחבי העולם ומוכרות לחוקרים מתוארכות למאות ה-16 וה-17 לספירה, וכך הטבעת שהתגלתה בעומרית היא העתיקה ביותר מסוגה שהתגלתה עד כה.
מאת: 
עופר גינת
I visited here
0
Like it
0

תגובות