חורבת בית לויה

הודעת שגיאה

  • Strict warning: Declaration of openlayers_layer_type_virtualearth::options_form() should be compatible with openlayers_layer_type::options_form($default = Array) ב-ctools_plugin_load_includes() (שורה 480 מ-/home/maslular/public_html/sites/all/modules/ctools/includes/plugins.inc).
  • Strict warning: Declaration of openlayers_layer_type_yahoo::options_form() should be compatible with openlayers_layer_type::options_form($default = Array) ב-ctools_plugin_load_includes() (שורה 480 מ-/home/maslular/public_html/sites/all/modules/ctools/includes/plugins.inc).
  • הנחת אבני פסיפס
  • פריחת טורמוסים בבית לויה

חורבת בית לויה

האתר הקדום של בית לויה ממוקם לצד הדרך הרומית העתיקה שקישרה בין הערים הגדולות מרשה ובית גוברין לבין לכיש וחברון. מיקומו האסטרטגי של הכפר על הדרך החשובה בשפלת יהודה הגבוהה ובסמיכות לאדמות השפלה הפוריות למרגלותיו היו לגורמים החשובים בהתפתחות תעשיית החקלאות העשירה של המקום. אנשי הכפר הקדומים חצבו בסלע הקירטון מערכות מגורים וחללי תעשייה בהם התגלו מתקני חקלאות מתוחכמים כמו בית הבד, קולומבריום וגתות. בין המבנים התגלו שרידים של כנסיית בזיליקה ובה ריצפת פסיפס מפוארת עם עיטורי בעלי חיים וצורות גיאומטריות מרהיבות. בפסיפס הותקנה כתובת ביוונית הלקוחה מספר תהילים עם שינוי קל בין שם ה' לבין המונח האב: "האבישמורצאתךובואך". הכתובת מעידה על היישוב הנוצרי שהתקיים במקום.

עתיקות:

בית הבד בחורבת לוריה הוא תת-קרקעי וחצוב בסלע המקומי. בית בד הוא מתקן תעשייה המשמש להפקת שמן הזית. המתקן מורכב משני חלקים מרכזיים המייצגים שני שלבים בעבודת הסחיטה של הזיתים. המתקן הראשון הוא המפרכה, זהו מתקן הבנוי משני אבנים עגולות, האבן התחתונה מכונה שכב ועל גביה מונחים פירות הזיתים. האבן העליונה נקראת רכב, אבן זו מסתובבת על גבי השכב והיא המרסקת את הזיתים. הנעת האבן בוצעה על ידי חמורים או פועלים. השלב השני הוא הסחיטה, שלב זה מתבצע בעזרת מתקן משקולות. חומר הרסק מהמפרכה הוכנס לתוך שקים שהופעל עליהם לחץ הבד (מוט העץ), סחיטת החומר גרמה להוצאת השמן מהזיתים. השמן הצטבר בבור איסוף ולאחר מכן נאסף בכדי החרס.

אוכלוסייה והתיישבות:

הכניסה לבית הבד השתמרה במלואה, המזוזות והמשקוף נחצבו בסלע והם מקושטים בעיטורים יפים. על המזוזה המערבית חרוטות שתי מנורות בעלות שבעה קנים, מנורה נוספת חרוטה במרכז המשקוף שמעל לכניסה. מנורות אלו מצביעות על אוכלוסייה יהודית שהתגוררה בכפר בימי הבית השני, עדות לתאריך זה, מתבססת על מטבעות אגריפס השני (מחצית שניה של המאה-1 לספירה). בסמוך לבית הבד, נמצא מקווה. זהו מתקן טהרה חצוב בסלע, אל המקווה ירדו ב-7 מדרגות מטויחות. בתחתית המדרגה השביעית בריכה בעומק של מטר ועל רצפתה נמצאה קערת טבילה המתוארכת לימי הבית השני. הממצאים מעידים על אוכלוסייה יהודית שהתגוררה במקום במאה הראשונה.

הקולומבריום

קולומבריום הוא מתקן לגידול יונים. בכוכים גידלו יונים למאכל ולפולחן, ואת הלשלשת שלהן ניצלו כדשן אורגני. בשפלת יהודה נמצאות כ-90% מכלל מערות הקולומבריום בארץ, בהן סה"כ כ-200 אלף כוכים. הסיבה לריכוז הגדול של הקולומבריום באזור זה כפולה: מבחינה גיאולוגית, כאשר חוצבים ועוברים את מחסום סלע הנארי הקשה המופיע על גבי השטח ומגיעים לקירטון הרך, קל מאד לחצוב מערה כגון זו. במקום לבנות קולומבריום בנוי, קל יותר לחצוב אותו בקרקע. סיבה נוספת קשורה בשימוש היונים לפולחן. זוג יונים מהווה את הכמות המינימלית שאפשר לשמש בפולחן בבית המקדש בירושלים. בכפר של בית לויה התפרנסו מגידול היונים עבור השימושים השונים. המרחק משפלת יהודה לירושלים אינו רחוק ומיקומו של הכפר על ציר הדרכים מקנה לו יתרונות במסחר.

רצפת הפסיפס

רצפת פסיפס היא יצירת אומנות המורכבת מאוסף רב של אבנים קטנות בצבעים שונים. האבנים נחצבו מסלעי המקור שלהם על פי דרישות אומן הפסיפס לצבעים השונים. לאחר עיבוד האבנים לגודל הדרוש, הן משובצות לתוך חומר ההדבקה על גבי המשטח, בדרך כלל בעזרת חומרי מליטה שונים. עבודת השיבוץ מתבצעת על פי דגם המשורטט בשטח בהנחייתו של האומן. רצפת הפסיפס של בית לויה שייכת לכנסייה ביזנטית שהתקיימה בכפר במאות 4-7 לספירה ושובצו בה עיטורים גיאומטרים, תיאורים של פירות הארץ ובהן הגפן, כתובות שונות המקדשות את האל וספינת מפרש. חלקים רבים בפסיפס ניזוקו, כפי הנראה על ידי מוסלמים במאה ה-8 לספירה בגלל הציווי – "לא תעשה פסל ומסכה".
I visited here
1
Like it
0

תגובות